אני לא מחבב מילות באזז

ברגע שאני חש שביטוי הופך לבאזז אני נמנע להשתמש בו. עבורי הוא מפסיק להיות אותנטי, מתחיל להיות מאוס וגם מרדד את המסר.

למה אני מתכוון? קחו את המשפט הבא - "בשביל שהעובדים יעבדו בצורה היברידית, הארגון צריך לעשות טרנספורמציה דיגיטלית עם יישום טכנולוגיות המבוססות על אינטליגנציה מלאכותית. דבר שיעזור לחזק את חווית העובד ויעזור באיזון בית-עבודה"

זה משפט שיכול להופיע בכל וובינר העוסק בעולם העבודה בפוסט קורונה. אולי נשמע טוב או מקצועי אבל זה משפט שלא אומר דבר. גיבוב של מילות באזז.

בואו נפרק את המשפט –

>> עבודה היברידית – הכוונה לארגון המאפשר לעבוד במשרד וגם לעבוד מהבית. מה זה אומר? שיש שתי מערכות ניהול, מדידה ובקרה, אחת למשרד ואחת לבית? מהרגע שהעבודה מרחוק הפכה להיות ממשית, זו המציאות החדשה. זו אותה העבודה המתבצעת בצורה שונה ומגוונת. כל שינוי שהתרחש עקב המעבר הכפוי לעבוד מרחוק שינה גם את ההתנהלות במקום העבודה הפיסי. נכון, צריך לבצע שינויים תפעוליים, ניהוליים או תרבותיים אבל זה גורף לכלל התנהלות הארגון ולא לכל צורת עבודה בנפרד. ארגונים צריכים להשתנות ולא להיאחז בהגדרות מתחכמות.

>> טרנספורמציה דיגיטלית – היה באזז חזק בעבר, דעך וזכה לעדנה חדשה בעקבות הצורך בשימוש בכלים דיגיטליים בזמן ההסגר.

לפני הסגר עמדה ההצלחה בפרויקטים של טרנספורמציה דיגיטלית על 15%. הוכח שהשינוי הוא לא טכנולוגי אלא תרבותי - שארגון צריך להתאים את התרבות שלו ואת תהליכי העבודה לאפשרויות שמביא הדיגיטל. 85% כישלון מראה שמרבית הארגונים חשבו שמספיק לשים טכנולוגיה על מנת לשפר את העבודה. היום חוזר אותו הניגון בלי הפקת לקחים מהעבר. אולי הארגון צריך לתכננן את הטרנספורמציה כמו בחשיבה עיצובית (design thinking) בה קודם כל בודקים את הצורך ואחר כך מוצאים דרכים למלא אותו, ולא לרוץ ישר לטכנולוגיה.

>> "מבוסס על אינטליגנציה מלאכותית" – ביטוי באזז המוסיף יוקרה לכל יישום טכנולוגי

זה מזכיר לי את המשפט שהבינה המלאכותית עובדת הכי טוב במצגת הפאורפוינט של היזמים. בשביל שבינה מלאכותית תתן תוצאות איכותיות חייבים (לפחות) בסיס נתונים רחב מאוד ופריטי מידע השמורים בצורה שיטתית. כדי שתהיה אפקטיבית צריך זמן "לאמן וללמד" את המכונה. זה ממש לא out of the box ונדרשת התאמה לארגון. זה ממש לא פשוט ולא טריוויאלי (נכון להיום).

>> חווית עובד – אני מאמין גדול בחוויית עובד, אבל גם פה זו יותר אתגר תרבותי מאשר יישומי. אי אפשר לתת לעובד מגוון הצעות לשיפור העבודה והתקשורת מבלי לשנות את החשיבות שלו בעיני הארגון. כאשר ארגון יסתכל על העובד כלקוח הפנימי וייתיחס אליו כמו ללקוחות החיצוניים, אם זה בתקציב ואם בהבנה אמיתית של תחושותיו בזמן ביצוע המשימות (מסע עובד), רק אז אפשר לדבר על חווית עובד הוליסטית ומלאה.

>> איזון בית-עבודה - גם אני חטאתי בשימוש בהגדרה זו. זה מושג מאוד ותיק שמדבר על שחיקת עובדים כאשר העבודה מגיעה על חשבון הזמן הפרטי שלהם. זה מושג שלא רלוונטי לכל נושא העבודה מרחוק. ידידי תומר חידד ואני אימצתי, ההגדרה הנכונה היא שילוב של זמן עבודה וזמן פנאי work-life-integration. איך העובדים משלבים בין בית ועבודה בצורה מיטבית. שם נכנסות שעות העבודה הגמישות, מדידת תפוקות-תשומות ועוד. זה המונח אליו צריך לשאוף.

יש גם אג'ליות, הון חברתי, קהילה, סביבת עבודה חדשה ועוד, חושב שהמסר הועבר. אז לפני שמשתמשים במילה טרנדית, תחשבו, האם היא בכלל רלוונטית, האם היא מוסיפה לכם יוקרה או הערכה והאם זה משרת אתכם. אני תמיד מעדיף להיות אותנטי ולא חלק מעדר