top of page
הרשמה לקבלת עידכונים

תודה על ההרשמה

לעצור את גל ההתפטרות? חיזוק הנשים


יש לא מעט סימנים שאת גל ההתפטרות-עזיבה מובילות הנשים.


מבחינת שוק העבודה, שוק העבודה האמריקאי איבד בספטמבר 309,000 עובדות אשר העמיד את היקף הנשים העובדות על 57.1% משוק העבודה, ירידה נוספת מאוגוסט (57.4%), ונמוך משמעותית מרמת התעסוקה שלפני המגפה, פברואר 20 שעמדה על 59.2%. זהו השיעור הנמוך ביותר מאז 1998.


גם במעברים בין עבודות מובילות הנשים. לינקדאין פירסמה כי מספר הנשים שעשו מעברי קריירה ב 2021 עלה ב 54% מול שנה שעברה, מול 46% בקרב הגברים.


זה לא סתם שנשים עוזבות את מקומות העבודה. מגפת הקורונה חשפה חולשות ובעיות רבות בשוק העבודה ובכלל זה את אי השוויון של הנשים העובדות. המגיפה גבתה מהן מחיר בחייהן האישיים והמקצועיים.


עם פרוץ המגפה, בתקופת הסגרים, כאשר כולנו נשארו בבית היה צורך לתפעל את משפחה יחד עם העבודה השוטפת. הגברים אמנם השתתפו בתפעול הבית אבל היות ורוב הגברים מרוויחים יותר מהנשים, עבודתם קיבלה עדיפות. נשים עם משפחות מצאו עצמן עובדות בממוצע 4 שעות נוספות ביום (20 שבועיות, חצי משרה) בשמירה על הילדים, חינוך ביתי ותחזוקת משק הבית. שריל סנדברג הגדירה את זה יפה - משמרות כפולות ומכופלות (double double shift)

בעבודה, בפגישות מרחוק, הרבה מנהלים חשבו שהיות וצריך "רק" להתחבר לזום, אפשר לקבוע פגישות מסביב לשעון בשעות לא רגילות ליום העבודה (ישיבת הנהלה שבע בערב) בלי להתחשב בצרכי הנשים להן היו עיסוקים משפחתיים נוספים.

כנ"ל לגבי התמודדות עם דרישות התפקיד. נקבעו לוחות זמנים לביצוע המשימות, ללא התחשבות במצבן, הצרכים שלהן והאחריות הביתית שבאחריותן. לעיתים נוצרו מתחים וסביבת עבודה רעילה כאשר דרישות הנשים לא התקבלו באהדה על ידי המנהלים ונוצרה תרעומת הדדית.


אז למה נשים עוזבות? (לא מסגביר, מנתח מצבים)


ראשית השחיקה. האתגרים שהחלו בזמן המגפה עד היום, האחריות על תחזוקת הבית במקביל לעבודה, עומס במשימות, בידודים פתאומיים במוסדות החינוך, כל זה ועוד הותירו את הנשים עייפות. בסקר של Lean In ומקינזי העידו 42% מהנשים על שחיקה. זאת בהשוואה ל-35 אחוז מהגברים (הפער גדל בשנה האחרונה. בספטמבר 20, 32 אחוז מהנשים ו-28 אחוז מהגברים דיווחו על שחיקה). סקר נוסף של מקינזי מצא כי אחת מכל ארבע נשים בכל רמות הארגון שוקלת לעזוב עקב שחיקה.


שנית, שינוי התפיסה. האפשרות לעבוד מהבית ולהישאר פרודוקטיביים הפכה לעובדה מוגמרת. לנשים יש מימד נוסף בו הן יכולות לשלב עבודה - בית, להיות גמישות באופן ניהול משימות אישיות ומקצועיות, לשלוט בזמן שלהן ועוד. פתאום האפשרות לעבוד מבלי להקריב את חיי המשפחה היא אפשרות ריאלית.


ובמקביל לשינויי התפיסה, רצון לשפר תנאים. הפער הגלוי בין שכר גברים ונשים ויחס עלות תועלת לשכר מביא את הנשים לקחת בחשבון גורמים נוספים כמו 'האם השכר שמשלמים לי יחד עם ההקרבה הנדרשת ממני שווים את זה?' החשבון השתנה, זה כבר לא מובן מאליו. נשים עוזבות למקומות יותר גמישים עם רמת שכר יותר גבוהה.


מה אפשר לעשות?

חלק גדול מהעשייה היא ברמת הלאומית - גישור על פערים מגדריים, סיוע לנשים להישאר בכוח העבודה, העלאת והשוואת שכר, תמיכה כלכלית בטיפול בילדים, חופשות בתשלום, הגנה בפני אפלייה והתעמרות ועוד.


אבל גם ארגונים יכולים לבצע פעולות על מנת לשמר את כוח העבודה הנשי.

>> קודם כל להבין את הסיטואציה בה נמצאות הנשים, לגלות אמפתיה וסבלנות, לתמוך בהן ולהבין מה מניע אותן.

>> לתת מענה לתמיכה בשחיקה (קואצ'ינג, תמיכה נפשית, דיאלוג קשוב ועוד)

>> לאפשר לעבוד מרחוק, בשעות עבודה גמישות. לעזור לנשים בשילוב בית-עבודה

>> להתיר להן לרדת חלקי משרה על מנת לשמור עליהן ולא לאבד אותן.

>> לאפשר שינויי תפקיד, ניודים פנימיים, הסבות מקצוע, הכשרות מקצועיות.

ועוד


לדעתי הדבר הכי חשוב לעצירת גל העזיבה של הנשים העובדות זה שארגונים יהפכו לאטרקטיביים לנשים. מקבלי ההחלטות יפנימו כי הנשים העובדות אצלם עברו שינוי, יבינו את הצרכים החדשים ויעזרו להן לשפר את הקריירה על ידי השקת תוכניות לפיתוח מקצועי והעצמה אישית (בלי לשכוח את האחריות שיש להן בבית ובמשפחה).


זה הכל עניין של הקשבה לצרכים, הבנה ומיקוד

Kommentare


קטגוריות
bottom of page