שומע 'עבודה היברידית' ומתחיל להתגרד
זה נשמע חדש, מתוחכם, חדשני, דיגיטלי ועוד באנגלית. מי שמדבר על זה מרגיש חשוב, המאזין מרגיש מלומד. האם המושג מייצג מציאות ארגונית המשלבת עבודה במשרד ומרחוק? לדעתי לא.
אם נסתכל איך בנוי מנוע היברידי, הרי שיש בו יש שתי מערכות *נפרדות* המקושרות ביניהן (בנזין וחשמל). האם זה אומר שבעבודה היברידית ארגונים יפתחו 2 מערכות ניהול שונות, אחת למשרד ואחת לרחוק? האם המשימות ינתנו בשתי צורות שונות? האם המדידה-בקרה תהיה אחרת?
לא רואה אפשרות כזאת, ארגונים צריכים שיטת ניהול אחת היודעת להכיל צורות עבודה שונות. זה חלק מההתנהלות הארגונית במציאות החדשה. זו לא טרמינולוגיה, זו צורת חשיבה. לא משנה מאיפה עושים את המשימות, זו אותה העבודה. הטכנולוגיה מאפשרת את החיבור, העבודה מתנהלת כסידרה.
אגדיל ואומר, עבורי המושג עבודה היברידית מדגים איך מנסים להכפיף מושגים ישנים למציאות חדשה. מאז מתמיד העבודה מתנהלת בצורה מכנית, בתוך מלבנים של פעילות. כמו מבנה ארגוני או ציוותי משימות. מלבנים נפרדים האמורים לעבוד בשיתוף פעולה (ומוצג לרוב עם אימג׳ של גלגלי שיניים).
עבודה היברידית היא מופע של חשיבה מכנית מסורתית אשר מנסים להעביר אותה לתנאיי העבודה של היום. לוקחים את מלבן העבודה מהמשרד וזה של העבודה מרחוק ומתאמצים לחבר בינהם. ופה מתחיל הגירוד עבורי זו ישות אחת.
השיחה החלה לפני המגיפה, אבל היום היא מוחשית. הגישה המכנית לא מצליחה לעמוד במצבים מורכבים, ומפנה את מקומה לגישה הרשתית- ההבנה שהכל מחובר בארגון. זה לא רק למטה ולמעלה במבנה הארגוני אלא גם לרוחב. אקוסיסטם.
יותר ויותר מדברים על חשיבות הממשקים. ב'עבודה היברידית' אין מספיק דגש לחיבור הרוחבי. ארגונים יכולים להבין מהמושג 'עבודה היברידית' שהיא מסתכמת בביצוע אותה שיטת עבודה רק דרך הזום, כאשר למעשה מדובר בשינוי תפיסה כוללת, ביצוע המשימות הוא רק חלק אחד.
נכון, המגיפה זמנית, אחרי שינצחו את הנגיף כנראה נחזור למשרדים. אבל ההוויה השתנתה, שיטות הניהול וההתנהלות השוטפת לא יחזרו אחורה, זה כבר חלק מהיומיום החדש בארגון.
מה שצריך לקרות, לדעתי, זה שארגונים יבינו שהשינוי הכרחי. לא לייפות שמרנות או קיבעון במילים יפות. להפנים הלכה למעשה שעבודה מרחוק היא כאן להישאר והיא מארג שלם של נושאים קשורים. נדרש שינוי מחשבתי, הבנת צורות עבודה חדשות, ההתנהלות השוטפת והחיבור הטכנלוגי-דיגיטלי הנדרש.
זה לא אומר שסוגרים הכל ומתחילים מהתחלה. צריך לבחון (באומץ) את תהליכי העבודה וההתנהלות הכללית. לבדוק את הרלוונטיות מול המציאות החדשה ולשנות בהתאם. חלק מהתהליכים יהיו חדשים, חלקם יקבלו שדרוג והתאמה והלא רלוונטיים צריכים להישכח. בדיוק כמו שאלווין טופלר קורא לזה, unlearn. היפרדות מתהליכים לא רלוונטיים היא אבן יסוד בהתאמת הארגון למציאות החדשה.
אני משתמש בהגדרה עבודה גמישה. גם הגדרה זו לא חפה מאינטרפרטציות אבל לדעתי עדיין היא הרבה יותר פוגעת ומתאימה למציאות החדשה מאשר 'עבודה היברידית'
Comments