מה תפס אותי החודש #1
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 3 דקות
חמישה דברים בהם נתקלתי החודש. אין ביניהם קשר מובהק, אבל יחד מצביעים על הכיוון - הכלי לא מספיק, מה שמסביבו הוא העניין.
טיגון מוח
עובדים שמנהלים מספר יישומי בינה במקביל מתחילים לדווח על תחושות לא מוכרות, תשישות שהחוקרים כינו "AI brain fry", עייפות מנטלית הנגרמת משימוש או פיקוח מופרז על כלי בינה מלאכותית, מעבר ליכולת הקוגניטיבית של האדם. המשתתפים תיארו ערפול מחשבתי, קושי בריכוז, כאבי ראש, האטה בקבלת החלטות. חלקם סיפרו שנאלצו לקום ולהתרחק פיזית מהמחשב כדי להתאפס. עובד שמנהל ארבעה דיאלוגים במקביל לא עושה את העבודה, הוא משגיח עליה. הקפיצה בין הכלים יחד עם מה שצריך לזכור מכל אחד מהם, זה מרוקן. במקום שהבינה תיקח ממנו את המטלות, הוא הפך לעובד שרוב היום בודק אותה. הבעיה, אומרים החוקרים, היא לא של העובד אלא של מי שהוסיף עוד ועוד סוכנים בלי לעצב מחדש את העבודה סביבם.
מה שקל למדוד
זוכרים את המנכ"ל של Klarna, זה שהכריז ב-2024 שצ'אטבוט אחד עושה את עבודתם של 700 נציגי שירות, ודיבר על צמצום חצי מכוח האדם? כשנה אחר כך הוא כבר אמר משהו אחר. מסתבר שאיכות השירות ירדה, והחברה התחילה לגייס נציגים אנושיים בחזרה. ההסבר שלו, שהעלות הפכה לשיקול דומיננטי מדי בהערכה, ומה שמקבלים בסוף זה איכות נמוכה יותר (מפתיע?). הוא מדד את מה שקל למדוד, כמה עובדים אפשר לחסוך, ופספס את מה שקשה, מה קורה ללקוח בצד השני של השיחה. הבינה המלאכותית לא נכשלה. מי שמיהר להתאהב בה בלי לחשוב רחוק, הוא זה שטעה.
שכבת הביניים שנעלמת
מחקר של Stanford Digital Economy Lab, שניתח רישומי שכר של מיליוני עובדים אמריקאים (דרך חברת עיבוד השכר הגדולה בארה"ב), מצא ירידה של כ-16% בתעסוקת עובדים צעירים בתפקידים החשופים לבינה מלאכותית, בעוד שתעסוקת הוותיקים נשארה יציבה. הפרט המעניין הוא איך הירידה קרתה. ככל שהבינה נכנסה לתפקידים, המעסיקים לא חתכו שכר לעובדים הקיימים, שכרם נשאר יציב. הארגונים פשוט הפסיקו לגייס למשרות ג'וניור. מה שירד זה לא השכר אלא דלת הכניסה. החוקרים עצמם נזהרים, הם לא טוענים שהבינה לבדה אשמה. אבל אי אפשר להתעלם מהמגמה. כשתפקידים עוברים אוטומציה, נעלם גם המקום בו אנשים לומדים את המקצוע מלמטה. אין את "הקילומטראז'" שצריך לעבור בשביל להתקדם. אז מאיפה יבואו מנהלי הביניים? קל למדוד כמה שעות חסכת, קשה למדוד דור מנהלים שלא יהיה.
הישיבה שהשתתקה
חוקרים שעקבו אחר עבודת מנהלים הגיעו לממצא מטריד. ארגונים מכניסים יישום בינה לישיבות צוות תוך ציפייה שהיא תייעל את העבודה המשותפת. בפועל קרה הפוך. כאשר הבינה החלה לסכם פגישות, ההשתתפות בדיונים הצטמצמה, המעורבות ירדה, והבעלות על ההחלטה הפכה לא ברורה. קל להבין למה - כשאנשים יודעים שיקבלו סיכום מדויק, פחות מתאמצים. כשפחות מתאמצים, פחות שותפים. וכשפחות שותפים, מי בכלל החליט? יש פה (עוד) המחשה לשילוב טכנולוגי של בינה בלי לחשוב מראש איך זה ישפיע על העובדים והצוות ולהיערך בהתאם. כשהבינה מסכמת במקומנו, מציעה במקומנו, מנסחת במקומנו, היכולת הקבוצתית להתווכח, להתלבט ולהגיע יחד למקום חדש, מתחילה להתנוון.
תמיד שמח מפרסומי מיקרוסופט
מיקרוסופט פרסמה את הדו"ח השנתי שלה על עתיד העבודה, והוא עורר בי מחשבות. דו"ח מעולה ומקיף, שסקר 20 אלף משתמשי AI בארגונים וניתח טריליוני אינטראקציות ב-365. שני דברים שתפסו אותי במיוחד: הראשון, מה שהם מכנים "פרדוקס הטרנספורמציה". העובדים כבר מוכנים, ומשתמשים בבינה בשגרה. אבל המערכת סביבם, המדדים, התמריצים, הנורמות, עדיין מושכת אותם לדרך הישנה. הארגון דוחף לשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד הוא מאיץ אותם להסתגל (שני שלישים חוששים שאם לא ילמדו מהר את הבינה הם יישארו מאחור בקריירה), ובו זמנית מאט אותם (רק עובד אחד מכל שבעה אומר שהוא מתוגמל על שניסה לעבוד אחרת גם כשזה לא הצליח). הדבר השני, המאמצים הראשונים (Frontier Professionals). הסקר מצא כי 16% מהעובדים לא רק משתמשים בבינה, הם עיצבו מחדש את העבודה שלהם סביבה. ומה שמייחד אותם מפתיע, הם עובדים חלק מהזמן בלי בינה כדי לא לאבד את היכולת. מסרבים להעביר את החשיבה למכונה. זו רק טעימה. הדו"ח כולו שווה קריאה.
הסיפורים שונים, השאלה אותה שאלה. האם הארגון מוכן לעצב מציאות חדשה, או רק לקנות טכנולוגיה?
תגובות