עמית דיגיטלי. ניהול אנושי.

חמישה דברים בהם נתקלתי החודש. אין ביניהם קשר מובהק, אבל יחד מצביעים על הכיוון - הכלי לא מספיק, מה שמסביבו הוא העניין. טיגון מוח עובדים שמנהלים מספר יישומי בינה במקביל מתחילים לדווח על תחושות לא מוכרות, תשישות שהחוקרים כינו "AI brain fry", עייפות מנטלית הנגרמת משימוש או פיקוח מופרז על כלי בינה מלאכותית, מעבר ליכולת הקוגניטיבית של האדם. המשתתפים תיארו ערפול מחשבתי, קושי בריכוז, כאבי ראש, האטה בקבלת החלטות. חלקם סיפרו שנאלצו לקום ולהתרחק פיזית מהמחשב כדי להתאפס. עובד שמנהל ארבעה

פעם, העבודה עברה דרכי. בוקר רגיל, אחד מהעובדים נכנס עם טיוטה ראשונה להצעת מחיר ללקוח. ישבנו יחד, הראיתי לו מה עבד בהצעות קודמות, איפה הטיעון רופף, איזה סעיף הלקוח לא יאהב, הוא יצא עם תובנות לגרסה טובה יותר. שעה אחר כך עובדת אחרת באה אלי אחרי שנתקעה בלי נתוני שימוש מצוות המוצר ולא ידעה למי לפנות ואיך לבקש. הודעת ווטסאפ קצרה, ועד הצהריים הנתונים היו אצלה. ככה נראה היום שלי. אנשים היו צריכים אותי כדי שנושאים יזוזו, הייתי הנקודה שבה דברים מתחברים. לא תמיד היה לי נוח עם העומס, אבל

הפגישה התחילה כרגיל, ראש הצוות הציג סקירת ביצועים, התקדמות פרויקטים ועמידה ביעדים. בשקופית הרביעית עלה מבנה הצוות המעודכן. בין חברי הצוות הופיע שם חדש, צ'רלי, סוכן הבינה המלאכותית שמנטר שגיאות. אווטאר, חתימה במייל, שולח התראות. כל החדר חייך בהערכה, זה ממש סימן שאנחנו מתקדמים בעידן הנכון. כשכתבתי על דמוקרטיזציה של הניהול דיברתי על עובדים שמנהלים סוכני AI. במקביל נתקלתי בשאלה אחרת, מקדימה יותר. איך בכלל נכון לחשוב על הסוכן עצמו, ככלי, כעובד, כחבר צוות? זה לא רק השם, זו קביעה שת

בשיאה של ההשקה הנוצצת עם כל הבלונים, הקאפקייקס בצבעים, הבאנרים על הקיר "AI בשירותכם", עלתה המנכ"לית לבמה והכריזה בהתרגשות על העידן החדש של הארגון, איך הבינה המלאכותית תשפר את העבודה וקראה לעובדים להתנסות ולהשתמש באופן חופשי. השיפור הורגש כמעט מייד, הניסוחים של ניירות עמדה השתפרו, מצגות הפכו למהוקצעות ודיווחי סטטוס הפכו למפורטים. עם אחוזי שימוש גבוהים ותוצרים משופרים, נדמה היה שהארגון התניע. אבל לא כל הנוצץ זהב. אחרי כמה זמן פתאום אפשר היה לזהות שחלק מהתוצרים נשמעים אותו דבר.

יש נקודה שבה AI מפסיק לעזור ומתחיל להפריע. עד הנקודה הזו התוצרים משתפרים, מעבר לה הם מתחילים להחליש. זו נקודה שקופה, לא טכנולוגית, ערכית, שלרוב לא מזהים אותה. כאשר ארגונים מודדים אימוץ טכנולוגיה חדשה, המדד הבסיסי לרוב בנוי סביב שאלה אחת, אחוזי שימוש. ככל שהמספר עולה, נדמה שאנחנו מצליחים. אבל הבינה המלאכותית היא לא סתם עוד טכנולוגיה, היא עובדת לצד העובדים. אחוזי שימוש זה יפה אבל אפשר להחמיץ דבר עדין יותר, עובדים שאיבדו את הביטחון בעצמם. זה שעובד מתייעץ עם הצ'אט על כל החלטה לא

ארגונים שהשקיעו השנה מיליונים באימוץ AI, מנהלים את העובדים שלהם לפי הגדרות תפקיד שנכתבו לפני העידן הנוכחי. כולם בסדר עם זה ולא מרגישים תחושת דחיפות לעדכון. זה הגיוני, כשהשינוי מגיע מכל כך הרבה כיוונים בו זמנית קשה לקבוע תעדוף. במיוחד כשמשימה זו היא אחת מהמורכבות, בעיצוב מחדש של תפקידים צריך לפרק, להבין מה במציאות השתנה, ולהרכיב מחדש. זו עבודה מקיפה הדורשת עבודה רוחבית, סוג אחר של חשיבה וזמן. כל זה מתרחש בזמן שהמציאות סביב הארגון ממשיכה לנוע, איתו או בלעדיו. לפני שבע שנים כשה